קונצרט לכל האוהבים

קונצרט א.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ידידי היקרים,

השיר הבא הוא אחד השירים ההודיים היפים ביותר מתוך המחזמר 'הלב השתגע'. בפעם הראשונה ששמעתי אותו, השיר הזה שגע אותי במשך כמה שבועות. לא יכולתי להפסיק לשמוע אותו. רומנטי, שובב, מקסים. קלסיקה לדורות של חסידי הקולנוע ההודי.

וכעת, ניזכר בזמרת הנפלאה הזו, ננה מוסקורי, שכונתה בצדק 'הזמיר'. כאן היא אומרת, "האהבה משנה את הכל" והיא כמובן צודקת.  

יגידו על מייקל ג'קסון מה שיגידו, אצלי הוא כבר קנה את עולמו בשיר הזה, המדהים והמרגש, 'רפאו את העולם'. אם בא לעולם רק כדי להעניק לנו את השיר הזה, דיינו. "רפאו את העולם, עשו אותו למקום לטוב יותר, עבורכם ועבורי ועבור כל המין האנושי". אמן, כן יהי רצון.

וכהמשך לשיר הקודם, מרסדס סוסה, הזמרת העוצמתית הזו מדרום אמריקה, בשיר תפילה, מעין המנון מחאה כנגד האדישות והסבל שבני אדם ממיטים אחד על השני. אני מביא כאן את מילותיו בתרגום חופשי. אתם יכולים לשים את השיר ברקע ולקרוא תוך כדי כך את המלים.

אני מבקשת מאלהים

שלא יעשה אותי אדישה לכאב

שלא אמצא את מותי כשאני

ריקה, בודדה ומבלי שעשיתי די.

אני מבקשת מאלהים

שלא יעשה אותי אדישה לאי-צדק

שלא יהיה עלי להושיט את לחיי השניה

אחרי שצפורני הטרף כבר שרטו את פני.

אני מבקשת מאלהים

שלא יעשה אותי אדישה למלחמה

אותה מפלצת ענקית שעדיין מאיימת

על כל החפים מפשע.

אני מבקשת מאלהים

שלא יעשה אותי אדישה לשקרים

אם מישהו חזק מאחרים מתחיל לאיים

שלא נתייחס לכך בקלות ראש.

אני מבקשת מאלהים

שלא יעשה אותי אדישה לעתיד.

חסרי אונים הם אלו שנאלצו לנטוש את ביתם

כדי לחיות בארץ זרה.

ונסיים בכמה עצות טובות של מרי פופינס למי שמתקשה לעשות את העבודה המוטלת עליו. הסופר-נני הקסומה הזו אומרת לנו, "בכל עבודה שחייבים לעשות יש מרכיב של הנאה. מצאו את ההנאה, וסנפ! העבודה היא משחק". יאלה, נגמרו התירוצים, קדימה, לעבודה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קונצרט ב.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שלום יקיריי.

הפעם, יש לנו תוכנית קצבית ומדליקה, המתחילה אמנם בכאב לב אבל נגמרת בטוב. כל הנושא שלנו היום סובב סביב הצורך בגיבור. הצד הנשי שלנו, העדין, הפגיע, הזקוק להגנה, קורא לעזרה לגבר אמיתי. במיוחד, כאשר הדמות שבה תלינו תקוות אכזבה קשות.

בקליפ הראשון, הזמרת הענוגה בוני טיילור אומרת משהו המוכר כפי הנראה לכולנו: לאהוב אהבה נכזבת זה ממש כאב לב - Its A Heart-ache. זמן רב חשבתי שהיא אומרת Its A Hard-egg – זו ביצה קשה, ומן הסתם, גם בזה יש משהו.

זה כאב לב

שום דבר, חוץ מכאב לב

זה פוגע בך כאשר מאוחר מדי.

זה מכה בך כשאת שבורה

זה משחק של שוטים.

שום דבר, חוץ ממשחק של שוטים.

לעמוד בגשם הקר

להרגיש כמו ליצן.

זה כאב לב

שום דבר, חוץ מכאב לב

אהבי אותו עד שזרועתיך ישברו

ואז, הוא יאכזב אותך.

זה לא נכון להעניק את אהבתך

אחרי שגילית שלא איכפת לו ממך.

זה לא היה חכם להיות זקוקה למישהו

במידה שבה הייתי תלויה בך.

הוי, מתוקה שלי! זה ממש קשה, ממש ביצה קשה. שמתם לב כמה הילדה המסכנה צרודה? זה בודאי מפני שהיא עמדה בגשם הקר כל הלילה וקראה לגיבור אמיתי שיציל אותה. ושוב, החלק הראשון של השיר בתרגום שלי, רק כדי שתתפסו את הרעיון הכללי. "אני זקוקה לגיבור". דרך אגב, אני ממש לא מבין למה אתם, הגברים שבקהל, ממשיכים לשבת בחיבוק ידיים במקום לקפוץ מיד להצלת הנסיכה הקסומה. נו, למה אתם מחכים, להזמנה אישית?

לאן נעלמו כל הגברים הטובים?

ואיפה הם כל האלים?

היכן הרקולס עם חכמת הרחוב שלו

להלחם כנגד כל הסיכויים?

האם אין שם בשבילי אביר על סוס לבן?

מאוחר בלילה אני מתהפכת על יצועי

וחולמת על מה שאני צריכה.

אני זקוקה לגיבור

אני אצעק לגיבור עד שהלילה יגמר

הוא צריך להיות חזק

והוא צריך להיות מהיר

והוא צריך לחזור רענן מהקרב

אני צריכה גיבור

אני אצעק לגיבור עד שהלילה יגמר

עליו להיות בטוח בעצמו

וזה חייב לקרות במהרה

ועליו להיות גדול מהחיים.

האשה העדינה, המופלאה, שבתוכנו, מוכנה להתמסר לגיבור אמיתי, למישהו שיסחוף אותה מהרגליים, למי שיציל אותה ויעניק לה אהבה וחיים. היא בנויה כך שהיא תרצה את הטוב ביותר. טינה טרנר, אשה עוצמתית, ובכל זאת, אשה, שרה על הגבר שהיא מוכנה ללכת אחריו באש ובמים כי הוא "פשוט, הטוב ביותר".

וכאן, כביכול, אשה מעולם אחר לגמרי, מירלה, מארץ רומניה הרחוקה, פחות כועסת, יותר כואבת, כי גם הגבר שלה הולך לנטוש אותה לאנחות. היא אומרת לו, "אתה רוצה לצאת מתוך חיי ולבי כואב. אני יודעת שאף אחת לא תאהב אותך כמוני. אם אתה עוזב אותי, אני לא רוצה לבכות מכאב. קח את הלב שלי איתך. קח איתך גם את דמעותי."

הוי, מתוקה שלי! זה כואב. ממש, אבל ממש, ביצה קשה. אני חייב לתפוס שיחה עם הנקניק הזה שהולך לנטוש אפרוח כמוך ולתת לו מנה.

לפעמים, צריך פשוט להתגבר על הפחד של הנטישה, על המחשבה שאי אפשר בלי עלוב הנפש הזה, שלא יודע לאהוב. לכן, הצד הגברי שבאשה מלמד את הצד הנשי את האומץ והגבורה. כאן, רו פאול, גבר לשעבר, מלמד את דיאנה רוס ואת הבנות האחרות איך לגייס את הכח הפנימי שלהן ולהניח לו ללכת; "אני אשרוד".

ועוד אחת שהחליטה שהיא מספיק חזקה כדי להגיד לתכשיט שלה שהוא יכול ללכת, שֶר הגדולה. היא אומרת לבוגד הזה שהיא לא זקוקה אפילו לסימפטיה שלו, שהיא לא מתפללת לנס, שהרי השרץ הזה לא ישתנה בשביל אף אחד. היא מספיק חזקה כדי לחיות בלעדיו. אין יותר מה להגיד, אז, יאללה, ת'תחפף.

כעת, יש כל מיני דרכים להביא את האשה שבפנים לגלות שהיא בעלת עוצמה משלה, ולא זקוקה בכלל לגבר מושיע. אך לפעמים, כפי שתראו בקליפ הבא, האשה ממש מתחילה לתפוס טוסיק. היא מתחילה להתחרות בגבר ולהתפעל מעצמה. ולך תצא מזה עכשיו. בקליפ הבא, זינה, הנסיכה הלוחמת, מתחרה עם אראס, אל המלחמה, השחצן והמניאק, על מי פה הגבר.

בקליפ הבא, של להקת אקווא, אנו חוזרים למצוא את העדינונת הזו בצרות צרורות וכרגיל, זקוקה נואשות להצלה. היא קוראת לד"ר ג'ונס שיתעורר ויגיע מיד לאפריקה. האם ד"ר ג'ונס, שנפל לתרדמת אחרי שבקושי הצליח לתפור לעצמו את הגרביים, יתעורר בזמן להציל את אהובתו לפני שהיא הופכת למרק ירקות? בפרינציפ, לא אגלה לכם. אבל תוכלו לברר זאת בעצמכם אם תלחצו על הקישור הבא.

אתם מבינים? כל אחד מאתנו הוא אנדרוגיני, הוא כבר בזוגיות, ירצה או לא ירצה. בתוך האשה, יש מישהי עדינה ויפה עד עוצר נשימה, האשה שבאשה. ויש בה גם צד חזק ועוצמתי, הגבר שבאשה. במקרה של הקליפ הבא, מדובר בזינה וידידת הנפש שלה, גבריאל. לא רק הצד הרך והעדין, שיודע רק אהבה, זקוק לצד הלוחם, החזק. גם הצד החזק חייב להודות שהוא לא ממש יכול לחיות בלי הצד העדין שלו. יהיו כאלו שיגידו שהצמד הזה, זינה וגבריאל, הן פשוט זוג לסביות מפלרטטות. שיחיו עם זה בכיף. אני רואה כאן רומן אהבה פנימי בתוך אשה אחת. ולצורך העניין, הרומן של האשה האחת שבתוך כל גבר.

לסיום, בריאן אדאמס אומר לצד הנשי שלו, שתסתכל בעיניו ותראה כמה היא יקרה לו, שהיא הכל בשבילו. הוא מוכן להילחם ואפילו למות למענה, שהרי כל מה שהוא עושה הוא עושה בשבילה. עכשיו, אנו יודעים מי כאן הגבר האמיתי.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קונצרט ג.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שלום, יקיריי.


הפעם, נתחיל בנימה מבודחת; אזהרה קטנה למי שלא מאמין ברוחות ואפילו עושה צחוק מהעניין. רבותי, אני מציע לכם לחשוב פעמיים על העניין הזה... אם אתם לא רוצים לשיר "בננה", בלי שום יכולת להפסיק. קטע קלאסי מתוך הקומדיה המבדרת לכל המשפחה (כמעט), ביטלג'וס.

הבה נשאר לקליפ נוסף עם אותו מוטיב, אנשים שמזלזלים בקסם ולכן צריך לשכנע אותם להצטרף למסיבה באמצעים קצת מאגיים. הפעם, ג'ים קרי המוטרף בסרט 'המסכה' משתלט על חבורה של שוטרים מפוחדים ומצרף אותם למחול בין אם הם רוצים או לא. נו, יש לכם הצעה טובה יותר מה עושים עם כאלו שפשוט מתעקשים לא להבין את המסר?

חברים, בואו נרגע קצת עם שיר שהוא כיין הטוב המשתבח עם השנים, "איני יכול שלא לאהוב אותך". הפעם, בביצוע נפלא של אנדראה בוצ'לי וקט מקפיי. בעצם, עכשיו אני שם לב ששוב מדובר בכפייה של קסם, הפעם הקסם של האהבה שפשוט מכריח אותך לאהוב ולא משנה מה אתה חושב. אולי זה מסביר את שני הקליפים הראשונים; נראה שקשה לנו להתמסר לאהבה בלי קצת כפייה, שהרי "אנשים חכמים אומרים, רק טפשים ממהרים להיכנס לתוך הענין הזה". לכן, הקסם משליך אותך לתוך האהבה למרות שהשכל שלך אומר לך לברוח. נו, מה לעשות, "יש דברים שמוכרחים להיות!" ולא משנה כמה אתה חכם.

ועכשיו, לכבוד חג המולד, צירוף די נדיר, חבורה של כושים שחורים כלילה, עטופים בפרוות לבנות כשלג, במוסקובה החורפית – להקת בוני-אֶם, שרים על לידת ישו. לכאורה, מה לנו, היהודים, וליום ההולדת של ישו הנוצרי? אהההה, כמעט ושכחתי – ישו, רבותי, היה יהודי! כן, כן, אני בטוח שלא ידעתם שהנוצרים, שהתעללו ביהודים אלפי שנים, מאמינים ביהודי כגואל העולם, אבל להיסטוריה יש בדיחות משלה. אם כך, גם לנו היהודים יש בהחלט מה לחגוג בחג המולד. ביום הזה זכינו להעניק לעולם סופרסטאר בקנה מידה בין-לאומי, יהושוע, הברסלבר מבית לחם. אולי זו היתה הדרך של אלהים להשליך את הגויים לתוך האהבה גם כאשר הם לא ממש רוצים בזה. (נא לעיין, קליפים קודמים).

אפרורו, חג המולד. בקליפ הבא, וופי גולדברג, מכניסה קצת רוח חיים בלהקת נזירות משועממת וממלאה את הכנסיה מפה לפה במאמינים. (היה לה בכלל שם אחר, אבל אמא שלה יעצה לה לאמץ שם יהודי, כי רק כך אפשר להצליח בהוליווד, שבה שולטים היהודים. כפי שהמקרה של וופי יוכיח, תמיד טוב להקשיב לאמא). רבותי, אם היו דרושות מאתיים שנה של עבדות כדי שוופי היהודיה תחדש את המוסיקה הכנסייתית, ואובמה היהודי יהפוך לנשיא ארצות הברית, דיינו. מה אתם אומרים על השיר המרגש הזה? כמעט עושה לי חשק להתנצר, אבל אני מבטיח לעשות מאמץ להתאפק, שהרי, פתאום, אני נזכר שאני כבר יהודי.

ואם כבר נפגשנו כאן שוב בלהקה האנרגטית והמקסימה הזו משנות השבעים, בוני-אם, שיר נוסף, 'על נהרות בבל', שמזכיר לנו זיקה אפילו עמוקה יותר בינינו לבין הכושים ורבים אחרים, המאבק בעבדות, בכל הצורות שהיא לובשת. כן, אנו זוכרים את ציון, את נקודת הלב שלנו, ומתפללים לחזור מהגלות והניכר אל האהבה, בכל הצורות שהיא לובשת.

כולנו אחד, אין בכך ספק; בכל הצבעים, בכל הלבבות, כמו הגוונים בקשת בענן. קרוב היום, שאנו נדע זאת בעוצמה כזו שניכור ושעבוד שוב לא יהיו אפשריים.

בינתיים, הבה ונזכור זאת שוב ושוב, עד שהשכחה תהיה בלתי אפשרית. כן, חזון אחד, עולם אחד, זה מה שצריך עכשיו. זה ממש אפשרי, יותר מאשר בכל זמן אחר בהיסטוריה. זכרו, דוקא ההבדלים בינינו  הם אלו שעושים אותנו יותר חזקים.

התחלנו בצחוק ומן הראוי לסיים בצחוק. הבה אם כן נחזור אל מרי פופינס, הסופר-נני החביבה עלי מכל, ללימוד נוסף. הפעם, מרי מוזעקת אל הדוד שלה, שלא מצליח לרדת מן התקרה מרוב צחוק. מרי לא כל כך מתרשמת, אבל אני דוקא כן. חי חי חי, הוי, הראש, טראח! למה לעזאזל עושים היום את התקרות כל כך נמוכות!

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קונצרט ד.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הפעם, אפילו אלו שעומדים בצד ומחכים שמישהו יזמין אותם חייבים להתחיל לנקוט ביוזמה. אף אחד לא יושב, אף אחד. מי שיושב יעמוד, ומי שעומד, יזוז, ומי שכבר זז, שירקוד. אתם רואים כמה זה פשוט?

וכעת, בקליפ הראשון, אנו במערב הפרוע, המקום הכי טוב להתחיל להתפרע. אנו אומרים לדרך עצמה שתקח אותנו הביתה, למקום שאליו אנו שייכים. "מערב וירג'יניה". כמובן, ידידי, זה רק משל, כמו "ירושלים". כל אחד צריך לחשוב על המקום שהוא קורא לו 'בית'. כן, כן, זה בדיוק "מערב וירג'יניה" שלך.

אם חושבים יותר לעומק, הבית האמיתי הוא הבית שאתה יכול לקחת איתך לכל מקום, כמו צב. לכן, זה לא משנה אם אתה עומד במקום אחד, שט על הנהר, או עף באוויר. כל זמן שאתה במרכז שלך, אתה בבית בכל מקום. אתה יכול לשמוח ולשיר ולרקוד אפילו כשאתה בדרום אמריקה, על אחד מנהרות האמזונס, בברזיל, על ספינה ישנה. בבקשה, להרים ידיים, להזיז את התחת, ולהצטרף לספינת האהבה.

האם אתם במרכז? אם כן, לא תהיה לכם בעיה לעשות קפיצת דרך לאפריקה בלי לאבד את עשתונותיכם. הבעש"ט אמר שאדם מבלה בדרכים רק כדי לאסוף ניצוצות השייכים לנשמתו. איך אתם יודעים אם משהו שייך לנשמתכם או לא? זה לא מסובך, אם אתם לא מסובכים. הסימן הוא, אם אתם חשים שהושבה לכם אבידה ישנה, שגרמה לכם בזמנו הרבה צער, שרוחכם שבה אליכם, במידה זו או אחרת, שפתאום, אתם יותר אתם. והנה קליפ, שאישית החזיר לי איזה ניצוץ קטן, שנדמה אבוד.

לפעמים, תוך כדי מסע, קורות תאונות. אזי, הכי טוב לקבל טיפול כמו שמקבל הבחור בקליפ הבא. מדברים הרבה על רפואת העתיד. יש לי חדשות בשביל קופות החולים ומשרד הבריאות. בקליפ הבא אני חושף לראשונה את רפואת העתיד. אתם תראו שהבחור, שהיה מעולף וחבוש כולו קם ממש לתחייה ומצטרף לריקוד שלנו. אני מודיע כאן קבל עם ועדה, שאם חס וחלילה קורה לי משהו, אני רוצה רק סיעוד רפואי של האחיות האלו, השייכות לקופת חולים 'הרמוניה אטומית'.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קונצרט ה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שלום יקירי,

הפעם נתחיל בצליליו היפים של חליל פאן. שיר המוקדש לשמש, שהגיע אלינו מדרום אמריקה. תרבויות רבות סגדו לשמש, ואין ספק שקל להתפתות לכך, והרי אנו חייבים לה את חיינו. (לאמיתו, אנו חייבים את חיינו גם למים, לאדמה, לעצים, לחיות, לחרקים, לחיידקים, וכן הלאה. בעצם, למי לא?). בכל אופן, אם מעמיקים פנימה, נמצא שמש אחרת, שזורחת עלינו ומרעיפה עלינו חיים. כך או כך, פנימה והחוצה, זהו אותו מסע אל לב ההוויה, אל שורש כל הדברים.

הקליפ הבא 'צבעי הרוח' לקוח מסרט האנימציה המרגש 'פוקהונטס', אותה אינדיאנית מקסימה, שיש לה כל כך הרבה ללמד אותנו על החיבור לטבע ולחיים. השיר שלה מספר על מפגש בין שתי תרבויות, הספרדית/מערבית והאינדיאנית. למעשה, הוא מספר על מפגש בין חמדנות שורדנית, השקועה לגמרי בתוך עצמה, לכח האהבה. צפו בו תחילה, ואחר כך, למי שרוצה, לפניכם התרגום החופשי.

צבעי הרוח

אתה חושב שאני פראית ונבערת מדעת,

אתה הרי כבר בקרת בכל כך הרבה מקומות.

אני משערת, שזה חייב להיות כך. 

בכל זאת, איני יכולה להבין, אם אני היא הפראית,

איך זה שיש כל כך הרבה דברים שאינך יודע? אינך יודע ...

אתה חושב שאתה נעשה אדון כל ארץ שאליה אתה מגיע.

עבורך, כדור הארץ הוא חפץ מת לתבוע עליו בעלות.

אבל אני יודעת שלכל אבן, עץ או יצור יש חיים, יש נשמה, יש שם.

אתה חושב שבני האדם היחידים הם האנשים שנראים וחושבים כמוך.

אך אם תתחקה על עקבותיו של זר, תלמד דברים שמעולם לא ידעת,

מעולם לא ידעת.

האם שמעת פעם את הזאב קורא לירח התירס הכחול?

או שאלת את חתול הבר מדוע הוא מחייך?
האם תדע לשיר עם כל קולות ההר? 
האם תדע לצייר עם כל צבעי הרוח?

בוא לרוץ בשבילי האורן הנסתרים של היער.

לטעום את גרגרי הפטל ספוגי השמש של האדמה.

בוא להסתחרר בכל השפע שסביבך.

והפעם, הפסק לשאול כמה כל דבר עולה.

סופת הגשם והנהר הם אחי, האנפה והלוטרה הם ידידי.

כולנו מחוברים זה לזה, במעגל, בגלגל, שאף פעם לא נגמר.

לאיזה גובה יצמח עץ השקמה? אם תגדע אותו, לעולם לא תדע;

ולעולם לא תשמע את הזאב קורא אל ירח התירס הכחול.

 בין אם צבע עורנו לבן או נחושתי,

עלינו לשיר עם כל קולות ההר,

עלינו לצייר עם כל צבעי הרוח.

ייתכן שתהיה אדון כל הארץ ועדיין,

רק קומץ עפר תחזיק בכף ידך –

עד שתוכל לצייר עם כל צבעי הרוח.

בקליפ הבא תפגשו סירנה שעלתה מן הים במיוחד בשבילי. (נו, למי שמקנא, אז גם בשבילך). קוראים לה סאסה לאנדרו. בהתחלה חשבתי שאני הוא שדגתי אותה ברשתי, עד שהתברר לי שהיא ויתרה על סנפיריה למעני ובאה לחלוק איתי את כל קסמי המצולות של יבשת אגדתית, אבודה. היא מדברת באטלנטית עתיקה ולא פלא שאינכם מבינים. אני נזכר לאט לאט בכל מה שהיא אומרת, ויום אחד, אם לא אשכח בינתיים את השפה הרגילה, אגלה לכם.

כעת, הגיע הזמן להפגיש אתכם עם סירנה אחת נוספת שעלתה מן הים. קוראים לה שאניה טווין, והיא מספרת לנו על אהבה אחת, נצחית, שמתפתחת מילדות עד זקנה; ועד תמיד, ועד בכלל. בעצם, איך אפשר אחרת? הבה ונאמר, שכל השאר זה הכנות לאהבה הזו. ושוב, אם הולכים פנימה, הרי מדובר תמיד על אהבה בין הצד הזכרי והצד הנקבי שבנשמה האלוהית שלנו, שמחפשת להגיע ליחוד מלא, דרך כל ניסיונות החיים.

שואלים אותי לפעמים, איפה גן עדן? כמובן, יש לכך הרבה תשובות. וכמו במבחן אמריקני עם אפשרויות מרובות – כל התשובות נכונות, כולל התשובה האחרונה:  שאף אחת מהתשובות הקודמות אינה נכונה. אישית, אני יודע בדיוק היכן גן העדן שלי: הוא נמצא בקליפים של בוליווד; בצבעוניות הזו המדהימה, הנשית; בשירה, בריקודים, בהומור, באהבה העדינה, במשפחתיות החמימה.

אומרים שאחרי המוות כל אחד הולך לעולם שבנה בעודו כאן עלי אדמות. אני מקווה למצוא את עצמי בעולם הבא בקליפ בוליוודי כבקשתי. אחר כך, אני מוכן לבקר גם בישיבה של מעלה ולהצטרף לשעה קלה ללומדי התורה העמלים על דף גמרא. אלא אם כן, כל אברכי המשי שמעו מאחורי המחיצה את הקליפ שלי, והצטרפו אלי.

באהבה, לכולכם, אריה